כך מתפתחת התמכרות למשככי כאבים
במשפחה הגדולה הזו, שנקראת משפחת משככי הכאבים, יש כמה שחקנים מרכזיים עם השפעה רבה מאוד על מערכת העצבים, כמו אוקסיקודון, פרקוסט ואחרים (לרוב תרופות ממשפחת האופיואידים, או קנבינואידים). למעשה, ההשפעה הזו לא מאוד שונה מהשפעתם של חומרים כימיים אחרים, כמו סמים מסוגים שונים. נכון, אלה תרופות שמספקות הקלה משמעותית ונחשבות יעילות, אבל הן משפיעות על המוח ומעוררות תחושות של אופוריה ושמחה, מהסוג שהגוף משתוקק להמשיך ולשמר לאורך זמן.
למעשה, התחושות הללו הן בדיוק מה שמסביר את ההתמכרות, בדומה לאופן שבו מתפתחות התמכרויות נוספות. התמכרות למין, הימורים ואפילו קניות, הן כולן התמכרויות המבוססות על צורך תמידי בריגושים וגירויים שאמורים לספק צורך אחר לחלוטין.
אם אין כאבים – למה זה מסוכן?
לכאורה נדמה שמדובר דווקא בהשפעה חיובית. משככי הכאבים לא רק מקלים על הכאב, אלא מעוררים תחושות של שמחה, ומה בעצם רע בכך?
התשובה טמונה ביכולת של האדם לתפקד ללא התרופות, ולמעשה, בהיעדרן האפשרות הזו כמעט אינה קיימת. אדם המכור למשככי כאבים מתקשה להירדם בלילה או להתנהל בחיי היומיום באופן תקין. יתרה מכך, החומרים אותם הוא צורך עלולים לפגוע בבריאותו בטווח הארוך, ועוד לא הזכרנו את המחיר הכלכלי, שכן האדם המכור ינסה להשיג את משככי הכאבים בכל דרך אפשרית. הוא ישלם כל מחיר, וסביר להניח שבדרך הזו הוא אף יפגע בקשרים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים.
לבסוף, נזכיר כי הסיכון המרכזי הוא צריכת מנת יתר. חשוב להכיר, שהסיכון למוות ממנת יתר, הינו גדול במיוחד, לאחר הפסקה של השימוש בסם, ואז חזרה לאותו מינון כמו של המנה (הגדולה) שניטלה טרם ההפסקה (בעוד הגוף כבר שחרר את ההסתגלות).
טראומה או היסטוריה משפחתית – גורמי הסיכון
ישנם מספר גורמים שעשויים להסביר התמכרות למשככי כאבים, והנה כמה דוגמאות עיקריות:
- חשיפה לאירועים טראומתיים
- עוני
- אבטלה
- היסטוריה משפחתית
- היסטוריה של התנהלות עבריינית או פלילית
- תקשורת רציפה עם אנשים בסיכון להתמכרות למשככי כאבים
- נטייה לנטילת סיכונים או לחיפוש אחר ריגושים
- היסטוריה של דיכאון או חרדה
- היסטוריה של התמכרות לאלכוהול או לחומרים אחרים
טיפול בהתמכרות למשככי כאבים
כדי לטפל בבעיה מהיסוד, ולהוביל לניתוק מוחלט ממשככי הכאבים, טיפול בהתמכרויות לסמים ומשככי כאבים משלב לרוב בין מספר מרכיבים עיקריים. ראשית ניתן טיפול תרופתי באמצעות תחליף סם, שמפחית את התסמינים האופיינים לגמילה, וכן מצמצם את הצורך בחומר עצמו. טיפול זה ניתן כחלק מטיפול פסיכיאטרי ותחת מעקב של פסיכיאטר מומחה.
לצד טיפול פסיכיאטרי ותרופתי, ניתן לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי במבוגרים. שיטת טיפול זו מאפשרת למטפל לצלול פנימה, ולהבין מה באמת גורם להתמכרות. זהו טיפול פסיכולוגי שמעניק לו כלים יעילים כדי שיוכל להיפרד מהצורך במשככים, ולהימנע מהם גם בעתיד, תוך שהוא לומד התנהגויות חדשות ואפקטיביות הרבה יותר.
אנשים לעתים שואלים ״אבל מה יהיה עם הכאבים עצמם? אני הרי עדיין סובל מפריצת דיסק..״, אותם אנחנו מרגיעים באמירה שעבודה צמודה עם רופאי כאב, לרוב מאפשרת מציאת חלופות מקובלות, ופתרונות כוללים, הן לכאב והן להתמכרות.